פיסורה אנאלית - תזונה

ברפואה הסינית אנו בוחנים את הפיסורה כתוצאה מתבניות (Pattern) שונות של חוסר איזון בין הצ’י, הדם והנוזלים בגוף. ההבחנה המדויקת בין הסיבות מאפשרת טיפול מותאם, הכולל דיקור, פורמולות וצמחי מרפא, ותזונה מותאמת אישית. המטרה היא לא רק להחלים את הקרע עצמו, אלא גם למנוע הישנות ולחזק את המערכת הפנימית.

ארבעת הסוגים המרכזיים של פיסורה אנאלית לפי הרפואה הסינית

1. עצירות כרונית עם יובש (חום ותקיעות דם)

מטרה: לרכך את הצואה בלי להגדיל את נפח היציאה.

• כן:מרקים עדינים (קישוא, דלעת, בטטה), קומפוט פירות מבושלים (אגס, תפוח, שזיף), דייסות שיבולת שועל רכות, שמן זית ואבוקדו, טחינה גולמית.

• לא:ירקות קשים חיים, לחם מלא גס, ירקות ממשפחת הכרוב (שמכבידים על יציאות), חריף ואלכוהול.בנוסף – לא לצרוך בשר מעובד (כגון נקניקים ונקניקיות). במקרים קשים יש להפחית או להימנע גם מבשר אדום ומאיברים פנימיים עתירי ברזל – מזונות שמקשיחים את הצואה ומכבידים על מערכת העיכול.

• הערה טיפולית:ברוב המקרים של עצירות כרונית עם רקע של יובש ותקיעות דם, הכלי הטיפולי העיקרי הוא הפורמולה. מדובר במצב כרוני שנוטה לחזור גם לאחר ניתוחים, ולכן הפורמולה היא שמאפשרת פתרון ארוך טווח.

2. שלשולים מרובים (חולשת טחול עם תקיעות צ’י)

מטרה: לחזק את הטחול, לספח נוזלים, להקשיח את הצואה ולהאט את פעילות המעיים.

• כן:אורז לבן מבושל היטב, דייסת אורז או סולת, מרק גזר, תפוח אפוי או קלוי, בננה בשלה, מרק עוף צח. חליטות עדינות כמו קליפת רימון או קמומיל.

• לא:קפאין, ניקוטין, אוכל חריף ומתובל, מזון מטוגן או שומני, ירקות ופירות קרים ונאים.

• הערה טיפולית:כאן הדיקור חשוב במיוחד לוויסות פעילות המעיים, לצד פורמולה מתאימה שמחזקת את הטחול וסופחת נוזלים.בשונה מרוב מצבי חולשת טחול, שבהם ממליצים להפחית מתוק, כאן הדגש הוא דווקא על הורדת ממריצים – בעיקר קפאין. יש לשקול גם הפחתה או הפסקה של חומרים ממריצים אחרים כמו ריטלין, סמים ממריצים, או תרופות דומות (כגון אקמול פוקוס). חשוב לזהות היכן ה"סם" מתחבא ולהקטין או להוריד אותו.

3. טראומה או סטרס (צ’י סטגנציה)

מטרה: לשחרר מתחים, להזין את הכבד והדם, ולאזן את היציאות בהתאם למצב (עצירות או שלשול).

• כן (בעצירות):ירקות מאודים (קישוא, דלעת, תרד), פירות רכים (אגס, תאנה, שזיף), שמן זית, אגוזים.

• כן (בשלשול):אורז לבן, תפוח מבושל, דייסת אורז, מרק דלעת או גזר.

• לא:קפאין ואלכוהול שמגבירים סטרס, מזון חריף או מתובל בכבדות.

• הערה טיפולית:כאן הדגש הוא על פריקת מתחים ושחרור סטגנציה. הדיקור משחק תפקיד מרכזי, ובמקרים רבים משולב דיקור אוזן יחד עם דיקור מקומי.הפורמולה נבחרת בהתאם למרקם וכמות היציאות, והיא משמשת בעיקר ככלי לטיפול ארוך טווח במצבים מורכבים.טראומה יכולה לנבוע מפגיעה מקומית (חבלה בעצם הזנב), מניתוח או מלידה קשה. היא יכולה להופיע אצל מטופלים עם נטיות שונות – נטייה לסטגנציה של צ’י הכבד או חולשת טחול – ולכן ההתאמה נעשית אישית לפי אופי הטראומה ואופי היציאות.

4. סיבוכים ודלקות (חום ורעילות – פרוקטיטיס)

מטרה: לנקות חום, להפחית דלקת ולשמור על יציאות רכות אך לא מגורות.

• כן:דייסת אורז, מרקים קלים (קישוא, דלעת, כרוב סיני), פירות מבושלים (אגס, תפוח), מיצי ירקות ירוקים עדינים (מלפפון, סלרי), חליטות ירוקות עדינות (תה ירוק, עלי תות).

• לא:אוכל חריף, מטוגן ושומני, אלכוהול, בשר אדום בכמות רבה, מזונות מעובדים.

• הערה טיפולית:זהו מצב פחות שכיח אך רגיש, שבו הקרע מלווה בדלקת ולעיתים בזיהום. ברפואה הסינית הוא מוגדר כמצב של חום ורעילות.הכלי המרכזי כאן הוא פורמולות לניקוי חום וסילוק רעילות. הן נבחרות בהתאם למצב הדלקת, חומרתה ואופי היציאות – אם הן רכות מדי, נוסיף רכיבים מייצבים; אם קיימת עצירות, נוסיף רכיבים מרככים.במקרים חמורים – חובה לשלב טיפול מערבי (כמו אנטיביוטיקה או משחות אנטי־דלקתיות), כאשר הרפואה הסינית פועלת במקביל להפחתת הדלקת, שיקום הרקמה וחיזוק מערכת העיכול.חשוב להפחית מזון מן החי ככלל. גם אם הפרוקטיטיס הופיע על רקע גנטי (כמו בגיל ההתבגרות), ולא ישירות עקב תזונה מהחי, עדיין רצוי להפחית או להימנע ממנו. כאשר מדובר במצב מתקדם עם מעורבות של מורסות, תעלות מוגלתיות או פיסטולות – המעבר לתזונה טבעונית הופך להיות חיוני, כיוון שהוא מאיץ את תהליכי ההחלמה ומשפר את סיכויי ההישנות.

סיכום

לפי הרפואה הסינית, פיסורה אנאלית נובעת מארבע תבניות מרכזיות:

1. עצירות כרונית עם יובש – חום ותקיעות דם.

2. שלשולים מרובים – חולשת טחול עם תקיעות צ’י.

3. טראומה או סטרס – צ’י סטגנציה.

4. סיבוכים ודלקות – חום ורעילות (פרוקטיטיס).

בכל אחת מהתבניות יש לשלב בין דיקור, פורמולות ותזונה מתאימה, ולעיתים גם טיפול מערבי. כך ניתן לא רק להחלים את הקרע המקומי, אלא גם לחזק את הגוף, לאזן את התפקוד הפנימי ולמנוע חזרה של הבעיה.